התקופה שנקראת "בין עבודות" באה לידי ביטוי לא רק באופן מטאפורי. עוצמת "השלב שבין לבין" מלמדת על היותי בין בכירה, מנהלת גדולה, עסוקה בהנעת אנשים, 140 עובדים, לבין אמא בבית לשלושה ילדים. בין זאת שבמרכז העניינים לבין עוד אחת. בין אחראית על הפקות של 12,000 איש בשני יישובים לבין זירת ניהול של ארבע קירות. בין ניהול תקציב של 10 מיליון לבין תקציב משפחתי מינימלי. בין ווליום 10 לבין התנהלות בווליום 5. כל זה מצריך לחשוב על דרכים מקוריות כדי לא לאבד את הכושר הניהולי.
מכיוון שתוך כדי התקופה הזאת אני גם לומדת שבווליום 5 אפשר להיות 10 ולהפיק את המיטב מבלי "לעשות" כל הזמן, הכושר הניהולי חייב לעבור לפאזה אחרת. לשמור על כושר ניהולי שמשלב בתוכו את "הסביבה" החדשה. ובתוך החיים לזהות סיטואציות שהן הזדמנויות לשמור על הכושר הניהולי.
למשל, בשבת בצהריים; הקטנצ'יק לא רוצה לנוח "שלאפ שוטנדה" אבל אנחנו כן. הבוגרת נקראת לשמור עליו. כעבור חצי שעה בתום קריאת הספר השמיני החודש, הראש כבר רגוע על הכרית והעיניים נעצמות. הדלת נפתחת והבוגרת בדלת: "הקטנצ'יק חייב פעילות, חשבתי אולי לקחת אותו לטיול בחוץ..." עד כאן מדהים... הבוגרת ממשיכה: "גם חברה שלי תבוא..." אנחנו; "מעולה..." והנה זה מגיע. "אז חשבתי שאם זה בסדר, אני אקח את הכסף שמצאתי בארנק ונקנה גלידה ועוד כל מיני, אתם יודעים כדי להעסיק אותו...". "בסדר" שנינו עונים כבר חצי מנומנמים. ואני חושבת שכל הכבוד לבת שלי. יישום אמנות השכנוע. העיתוי מבחינתה מושלם, הרקע והפתיחה עוד יותר ובסוף המושא לשכנוע מגיע בטבעיות גמורה כמעט ללא מאמץ.
"בעסקים, ההעזה היא העניין הראשון, השני, השלישי..." (תומס פולר)
קרן איילי - בעלת ניסיון עשיר במגוון תחומים: חברתיים, סביבתיים, תקשורת, עסקים וקהילה, ניהול פרויקטים והדרכה. כמו כן, עסקה בעבר במגוון תפקידי ניהול בתחום החינוך הפורמלי והבלתי- פורמלי.
